חומר. אוכל. כתמים מדברים

זוכה המקום השני בתחרות פרסי הגורמנד העולמית 2017, האוסקר של ספרי הבישול, בקטגוריה מטבח מקומי אסיה.

באמצע החיים, בצעד אמיץ, בנסיבות לא פשוטות וכנגד כל הסיכויים עברה שלי ברנר, ילידת תל אביב, לעמק האלה. ״זה היה צעד קיצוני למדי״, היא אומרת, ״איש לא הבין איך אני עוברת לגור לבד במקום ׳שכוח אל׳ שכזה עם שני בנים, כשאיני מכירה בו נפש חיה, ובלילה שומעים את התנים מייללים, חזק״.

אורחים שמגיעים לעמק ורואים את השלטים ״גוש עציון״ או את גדר ההפרדה הבוטה והמכוערת, נתקפים חרדה. ״קשוח מה שקורה רק כמה דקות מהבית שלי, שנראה לרבים כמו וילה בטוסקנה. כל הזמן חגים פה מסוקים נמוך מעל העמק, ובשדה של ירוקים אני מתנחמת. כיום, זה ה׳רחוב׳ המועדף עלי. אני מסתובבת בו נרגשת, שיכורה מן הריח ומן הצבעים, מרגישה שבקצה הנשימה מחכה ישועה ואומרת תודה על סבל מזוכך. חולמת באיטלקית. כותבת בעברית. קוטפת רוקט״.

הספר הזה הוא השולחן הערוך של ברנר, קודש הקודשים, ארון הברית של חייה. חדירה ישירה ולא מתפשרת ל״קסבה״ האינטימית שלה: מטבחה האישי. ״בישול הוא מנגנון מנייריסטי, מוחלט וכפייתי, שמתבסס על הקפדה על טקסים, כמו התפרצות מתמדת של OCD חריף; שטיקים על שטיקים, פואטיים להחריד, שיוצרים דת קולינרית חדשה. הדת שלי״.

טייק אוף על מטבוחה, צ'יפס מרווה עם מלח פחם שחור, קלופס טלה עם צ'אטני פיסטוק ומשמשים צלויים בתנור. כזה הוא האוכל שברנר יוצרת בתשוקה. המיצוי של הדבר עצמו. חומרים מקומיים, טריים ומיידיים עם התערבות מזערית. נותנת לחומרי הגלם להיות מה שהם. כתמים מדברים.